Boris Marinin​

Quasi Object

 

"If the human perception of a house or a tree is forever haunted by some hidden surplus in the things that never becomes present, the same is true of the sheer causal interaction between rocks or raindrops.

Even inanimate things only unlock each other's realities to a minimal extent, reducing one another to caricatures...even if rocks are not sentient creatures, they never encounter one another in their deepest being, but only as present-at-hand." Graham Harman.

 

The language created the world and gave it a meaning. It is an explosion of nothing, spaces between consonants. All there is, is time and space. Space is the relationship between objects, intervals and separation in between them. Objects are insignificant, unlike the spaces between them. Those intervals are identified with time movement, change and the motion of sharing.

 

This opposite perception to see the object as the main subject matter, and not the quasi object, the relativity, separations and spaces, as the main subject matter – stems from the search of meaning. The circular motion of meaning is created by human perception and continues to a sharing motion of the objects around him. The objects exists in their own right and by the association between them. The meaning is set by the human perception through associations a priori.

 

Reality subverts the statement that the objects that surround us are screens that project their essence. In them reflected the Subject. For example: the art piece made by its associations. In this exhibition I want to point out the relations between this art pieces, which create their meaning. Do works of art project their own essence? What exactly is reflected in the relations between them?

 

Participating artists: Alona Goldberg, Dorian Gotlib, Yuval Atzili,  Niv Cohen, Ayana Shany, Mika Hazan Bloom, Matan Oren, Tal Rosen.

Curating: Boris Marinin

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קווזי אובייקט

 

"אם התפיסה האנושית של עץ ובית נרדפת לעד על ידי איזשהו עודף נסתר בדברים שאף פעם אינם מתהווים, אותה סיבה תקפה להקשר הצרוף שבין אבנים לטיפות הגשם. אפילו חפצים דוממים, פותחים את המציאות אחד של השני במידה מעטה, מופחתים לקריקטורה דקה. אך אף פעם אינם נפגשים אחד עם השני במידת הקיום העמוק, אלה רק עכשיו." – הרמן גרהם.

 

העולם נוצר ממשמעות, מהשפה. זהו פיצוץ של כלום, מרווחים בין העיצורים. כל שישנו זמן וחלל. החלל הוא היחסים בין האובייקטים, כלומר הרווחים וההפרדות בינהם. האובייקטים אינם נחשבים, אלה רק החלל שבינהם. המרווחים מזוהים בעזרת הזמן, השינוי, תנועת השיתוף.

 

אותה ההבחנה הניגודית של האדם לראות את האובייקט כדבר העיקרי ולא את הקווזי אובייקטים, היחסים, ההפרדות והרווחים, כדבר העיקרי - היא מעצם חיפוש המשמעות. התנועה המעגלית של המשמעות נוצרת באדם וממשיכה אל תנועת השיתוף של האובייקטים מסביבו. האובייקטים קיימים גם מעצמם ומההקשרים הצרופים בינהם. משמעותם נקבעת בתפיסה האנושית מהקשרים אלה אפריורי.

 

המציאות חותרת תחת האמירה שהאובייקטים הסובבים אותנו הם מסכים המקרינים את מהותם, ובהם משתקף הסובייקט. כגון יצירת האמנות - נוצרת מההקשרים שלה. בתערוכה זו, ארצה להצביע על ההקשרים שבין יצירות האמנות לעצמם ולצופה, היוצרים את המשמעות. האם יצירות האמנות אלה מקרינות בעצמם את מהותם? מה בדיוק משתקף בהקשרים בינהם?

 

משתתפים: אלונה גולדברג, דוריאן גוטליב, יובל אצילי, ניב כהן, טל רוזן אליעזר, מיקה חזן בלום, מתן אורן ועיינה שני.

אוצרות: בוריס מרינין.

פתיחת התערוכה: 5.9.15 19:30

סגירת התערוכה: 2.10.15

ביתן האמנים

ביל''ו 6

ראשון לציון